קנדידה

שמרים מסוג – קנדידה אלביקאנס – CANDIDA ALBICANS יכולים לגדול בפה, בנרתיק ובפי הטבעת של כל אדם.

באופן רגיל שמרים אלו של קנדידה חיים במערכת העיכול ולאורך כל פתחי הגוף (מהפה עד פי הטבעת והנרתיק) מבלי לגרום לנזק במעיים, כל עוד יש איזון בגוף.

חוסר איזון הנגרם כתוצאה מלקיחת אנטיביוטיקה או כתוצאה מכשל חיסוני (לדוגמא בחולי איידס) עלול לגרום להתחזקותה של קנדידה ובכך לשגשוג. הרפואה הקונבנציונלית מאבחנת גדילת קנדידה על הלשון, בנרתיק ובפי הטבעת, אולם אין היא רואה בקיומה של קנדידה מערכתית המתפשטת במערכת העיכול.

אבחנה זו היא אבחנה נטורופתית והיא מבוססת על תאוריה בלבד, אם כי הנסיון הקליני מראה כי טיפול נטורופתי ב קנדידה מערכתית מניב תוצאות נהדרות.

גדילת יתר של ה קנדידה גורמת למגוון רחב של סימפטומים, למעשה בכל מערכת בגוף, כאשר הרגישות מביניהן הן: מערכת העיכול, מערכת המין, המערכת האנדוקרינית, מערכת העצבים ומערכת החיסון. קנדידה יכולה לגרום גם לאלרגיות.

קנדידה גורמת לייצור כרוני של אצטיל דהיד, שכנראה אחראי להרבה מהסימפטומים של מערכת העצבים המרכזית.
לעתים קרובות מאוד גדילת יתר של קנדידה נובעת משימוש ממושך באנטיביוטיקה אשר הורגת חיידקים שלמעשה עוזרים למנוע גדילת יתר של קנדידה.

בנוסף לשימוש באנטיביוטיקה, גדילת יתר של קנדידה במעיים היא לעתים קרובות תוצאה של שימוש בתרופות אחרות כמו: קורטיקוסטרואידים, תרופות נגד כיבים, גלולות למניעת הריון, מחסור בהפרשות עיכוליות (HCL ומיצי מרה) או צריכת יתר של סוכר.
קליניקה של קנדידה מערכית:
לאנשים הסובלים מפטרת קנדידה כרונית יהיו סימפטומים שונים בהתאם לגורמים כמו גיל (בד"כ 15-50), מין (בד"כ נשים), התנגדות הפונדקאי וחשיפה סביבתית לגורמים שונים שמעודדים את התופעה.

תלונות קנדידה במערכת השתן ואברי המין:
• זיהום פטרייתי בנרתיק
• זיהומים תכופים בשלפוחית

תלונות קנדידה הקשורות למערכת האנדוקרינית:
• תלונות בקשר לווסת
• תת פעילות של בלוטת התריס

אבחנת קנדידה:
האבחנה של פטרת קנדידה כרונית היא לרוב קשה. בד"כ אבחנה ודאית כרוכה בתרבית צואה חיובית ל קנדידה או רמות גבוהות של נוגדנים ל קנדידה בסרום הדם, אך קיימת מחלוקת לגבי מדדים אלו באבחנת קנדידה.

האבחנה היעילה ביותר היא על ידי תשאול יסודי על ידי נטורופת מיומן. על מנת לאבחן קנדידה מערכתית חייבת להיות היסטוריה של פטריה חוזרת בנרתיק אצל נשים וכמו כן הסימפטומים צריכים להיות מערכתיים, כלומר, שהסימפטומים יופיעו בכמה מערכות בגוף ויכללו את מערכת העור ומערכת העיכול.