אנמיה מוגדרת כירידה בנפח כדוריות הדם האדומות (RBC) ונמדדת באמצעות ריכוז ההמוגלובין (Hb) בדם.
הסימפטומים באנמיה אינם ספציפיים הם מבטאים את הירידה באספקת הדם והחמצן לרקמות ולאיברים השונים בגוף.
הסובלים מאנמיה עלולים לחוש: חולשה, עייפות, סחרחורות, כאבי ראש, עצבנות, קושי בריכוז, חוסר תיאבון, בחילות, תחושת קור בגפיים, דפיקות לב ולפעמים גם עלייה בקצב הלב (טכיקרדיה).
החולה יראה חיוור בשל ירידה באספקת הדם לעור, משום שהגוף מפנה יותר דם לאיברים החיוניים.
האנמיה יכולה לנבוע ממספר סיבות שונות:
חוסר במרכיבים הדרושים לסינתזה של כדוריות דם אדומות. הרס מוגבר, של כדוריות דם, הנובע ממחלות מח העצם, הכליות והטחול.
דימום מוגבר, כתוצאה מגורמים פנימיים (כגון: מחלות ממאירות, כיבים במערכת העיכול, פגיעה מכנית).
מצבים אנמיים יכולים להופיע בעקבות מחלות מסוימות, לכן בד בבד עם הטיפול באנמיה חייבים לברר את הרקע להתפתחותה.
מבחינים בין מספר סוגי אנמיה כתוצאה מחוסר תזונתי:
אנמיה מחוסר ברזל (מיקרוציטית והיפוכרומית) – כדוריות הדם קטנות וחיוורות.
אנמיה מחוסר ויטמין B12 או חומצה פולית (מגלובלסטית) – תאי הדם האדומים גדולים.
