היפראקטיביות הוא מושג המאגד בתוכו הפרעות נוירולוגיות והתנהגותיות רבות ובא לתאר ילד שאינו מסוגל "לשבת בשקט", מתקשה בריכוז, חסר משמעת, מתקשה בהסתגלות למצבים חדשים, מגיב בחריפות לגירויים, מרבה בפעילות מוטורית.
תגובותיו האימפולסיביות והבלתי צפויות הופך הילד ההיפראקטיבי את חיי הוריו לקשים במיוחד.
אמנם עדיין אין הסכמה לגבי הסיבה להיפראקטיביות, מעריכים כי ההפרעה נובעת משילוב של גורמים נפשיים, פיזיולוגיים וסביבתיים.
בעיות התנהגות, הפרעות קשב, התנהגות אובססיבית וקשיי למידה – הינם ביטוי של חוסר איזון כימי במוח. חסר רכיבים תזונתיים, הנובע מתזונה לקויה ועתירת אלרגנים (קיימים למעלה מ- 3500 חומרי צבע, שימור וטעם מלאכותיים במזוננו),האופיינית לילדים בחברה המערבית, משפיע לרעה על איזון עדין זה.
נמצא כי לילדים היפראקטיביים יש מחסור בסרוטונין במוח. כמו כן, בדיקות מעבדה הראו כי לילדים אלו רמות גבוהות יחסית של אלומיניום ועופרת (מתכות רעילות, המעוררות בעיות קשות במערכת העצבים אצל ילדים) ורמות נמוכות של אבץ, מגנזיום, סידן וחומצות שומן חיוניות.
