תוסף אבץ: למה הגוף צריך אותו ואיזה סוג לבחור

אבץ הוא מינרל חיוני שמעורב בתפקוד של אנזימים רבים, ביצירת DNA וחלבונים, בריפוי פצעים, בחוש הטעם והריח ובתפקוד תקין של מערכת החיסון. הגוף אינו מייצר אבץ, ולכן הוא מתקבל מהמזון ובמידת הצורך גם מתוספים.

איפה נמצא אבץ במזון?

מקורות תזונתיים כוללים בשר, דגים ופירות ים, מוצרי חלב, ביצים, קטניות, אגוזים ודגנים מלאים. הזמינות של אבץ מהמזון יכולה להשתנות לפי מקור המזון והרכב הארוחה.

מתי שוקלים תוסף?

תוסף יכול להתאים כאשר הצריכה מהתפריט אינה מספקת, כאשר קיים חסר שנמצא בבירור מתאים או כאשר איש מקצוע ממליץ עליו מסיבה מסוימת. צורך אישי תלוי בגיל, בתזונה, במחלות רקע, בתרופות ובמצבים נוספים.

פיקולינט, גלוקונאט, ציטראט וצורות נוספות

תוספי אבץ מגיעים בצורות כימיות שונות. שם הצורה לבדו אינו מספיק כדי לקבוע מהו המוצר המתאים ביותר; כדאי לבדוק את כמות האבץ היסודי למנה, הוראות השימוש, רכיבים נוספים וההתאמה למטרה ולמצב האישי.

אבץ והצטננות

מחקרים מסוימים מצאו שטבליות מציצה או סירופ עם אבץ, כאשר מתחילים להשתמש בהם בתחילת הצטננות, עשויים לקצר במידה מסוימת את משך התסמינים. הראיות אינן אחידות, ולא ברור מהו המינון או סוג המוצר המתאים ביותר. אין בכך הוכחה שתוסף אבץ מפחית באופן עקבי את הסיכוי להצטננות, והוא אינו מתאים לכל אדם.

כמה אבץ הוא יותר מדי?

עודף אבץ עלול לגרום לבחילה, כאבי בטן, הקאה או ירידה בתיאבון. שימוש ממושך בכמויות גבוהות עלול לפגוע במאזן הנחושת ולהשפיע על מדדים נוספים. לפי הנחיות תזונתיות מקובלות, הגבול העליון למבוגרים הוא 40 מ"ג אבץ ביום מכל המקורות יחד, אלא אם ניתנה הנחיה רפואית אחרת.

אינטראקציות עם תרופות

אבץ יכול להפריע לספיגה של תרופות מסוימות, ובהן סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה ופניצילאמין. גם תרופות מסוימות יכולות להשפיע על רמות האבץ. אם נוטלים תרופות קבועות, מומלץ לבדוק את המרווח הנדרש ואת ההתאמה עם רופא או רוקח.

המידע בעמוד הוא כללי. יש לפעול לפי תווית המוצר וההנחיות האישיות שקיבלתם.